רק להוסיף כמה שקעים, מה הבעיה?

בשעה טובה ומוצלחת (10:42 ביום שישי שעבר לייתר דיוק), התחילו את הבניה בביתי הקט. זה מתחיל בכך שקודחים לי חורים במגרש היפה והשטוח שלי והופכים אותו לעיר חורבות וממשיך בכך שתוחמים לי את גבולות הבית ביסודות בטון ומראים לי בדיוק באיזה שטח קטן אני הולך לבלות את החלק הניכר של שארית חיי.

אני כמהנדס מחושב אוהב לתכנן מראש ולישון רגוע. מצד שני, כבעל ניסיון של יותר מיומיים בעולם הזה אני גם יודע שכל תוכנית היא בסיס לכאב ראש לא קטן. בעלי ניסיון אחרים יגידו שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, וקבלנים יגידו שכל שינוי הוא בסיס מצוין להגדלת חשבון הבנק שלהם.

העניין הוא שבית זה עסק די מורכב שמכיל כמות לא קטנה של תוכניות:

• תוכנית שלד
  
• תוכנית אלומיניום
  
• תוכנית חשמל
  
• תוכנית מים
  
• תוכנית ביוב
  
• תוכנית מטבח
  
• תוכנית מזגנים
  
• תוכנית סביבה
  
• תוכנית אזעקה
  

ואם משהו משתבש אז רצוי גם:

• תוכנית מילוט
  

בין התוכנית הראשונית (שנערכה ע"י הקבלן עצמו ו\או היזם ו\או האדריכל ו\או דביל מוחלט) לבין התוכנית הסופית לא חייב להיות קשר כלשהו.

יכול להיות שאתם רוצים להפוך דירת 4 חדרים סטנדרטית לדירת סטודיו עם חלל אחד הכולל מטבח, פינת אוכל, סלון, חדר שינה, חדר ארונות, ג'קוזי וטאבון...

זכותכם.

מצד שני, יכול להיות שאתם רוצים לדבוק בתוכנית המקורית, לא לשנות יותר מדי ורק להוסיף כמה שקעים פה ושם.

כמה יקר זה כבר יכול להיות?

טוב ששאלתם! הנה כמה דוגמאות:

שקעים:

בנאי: "אני רוצה להוסיף שני שקעים ליד המיטה בחדר שינה."

קבלן: "אין בעיה, כל שקע – 100 שקל."

בנאי: "טוב, נו, לא נורא."

קבלן: "רגע, אבל עכשיו אני צריך להוסיף עוד צינורות בקיר, ואין לי עוד מקום להשחיל כאן אז אני אצטרך להביא אותם ישירות מהלוח, שזה תוספת. וגם צריך להוסיף עוד פקקים בלוח הראשי, ובדיוק נגמר שם המקום אז צריך להוסיף עוד לוח, שזה עוד תוספת. ואם מוסיפים עוד לוח אז צריך להגיד את האמפראז' שמגיע מחברת חשמל, שזה עוד תוספת, אבל לחברת החשמל."

בנאי: "אבוי, כמה זה יוצא כל הסיפור הזה?"

קבלן: "לפי מחירון."

אינסטלציה:

בנאי: "אני רוצה להוסיף כיור בחדר שירות."

קבלן: "אין בעיה, נקודת מים – 100 שקל, כיור - 300"

בנאי: "טוב, נו, לא נורא."

קבלן: "רגע, אבל עכשיו אני צריך להוסיף גם נקודת ביוב, שזה תוספת וגם צריך להוסיף עוד פומרה, שזה חיבור לביוב הקיים ועוד תופסת. ואם אתה מוסיף פה עוד נקודת מים אז אני צריך להגיד את הצנרת מ-¾ צול לצול אחד, שזה עוד תוספת. ואז גם צריך להגדיל את הצינור הראשי שמגיע לבית, שזה גם תוספת."

בנאי: "וזהו?"

קבלן: "כן, זהו. אה, רגע, גם צריך לחזק את הקיר בשביל שיהיה אפשר לתלות את הכיור.
ואתה בעצם הופך את החדר ל"חדר רטוב", אז צריך להוסיף איטום נגד מים להגן על הקירות, קרמיקה להגן על האיטום וציפוי סיליקון להגן על הקרמיקה."

בנאי: "שגעון, כמה זה הכל ביחד?"

קבלן: "לפי מחירון... חוץ מהסיליקון, זה עלי."

בנאי: "העבודה עם הסיליקון עליך?"

קבלן: "לא, רק השפופרת עם החומר."

בנאי: "וכמה זה העבודה?"

קבלן: "לפי מחירון."

חלונות:

בנאי: "אני רוצה להזיז את החלון בסלון 20 ס"מ הצידה."

קבלן: "אין בעיה, הזזת חלונות זה חינם."

בנאי: "חינם?"

קבלן: "כן, אתה רצית להזיז, לא להגדיל נכון?"

בנאי: "להזיז, רק להזיז. ב-20 ס"מ."

קבלן: "אז זה לא עולה כסף. איזה חלון רצית להזיז?"

בנאי: "החלון הקטן בסלון, 20 ס"מ לכיוון המטבח."

קבלן: " אבל יש שם עמוד."

בנאי: "אז אי אפשר?"

קבלן: "לא אמרתי שאי אפשר. אם אתה רוצה אז אפשר להזיז את העמוד לצד שני."

בנאי: "אוקי, זה נשמע טוב."

קבלן: "כן, אם אני אם מזיזים את העמוד אז אני צריך לעשות פה עוד חיזוקים, להוסיף עוד קורה יותר עבה, להחליף את הבלוקים הרגילים בבלוקים גרמניים, להזיז את צינורות המים והביוב, להוסיף עוד צינורות לחשמל ולהזיז את השקעים לצד השני."

בנאי: "מה?! כמה יעלה דבר כזה?"

קבלן: "לפי מחירון."

בנאי: "די כבר עם המחירון הזה! אתה לא יכול לתת לי הערכה?!"

קבלן: "בערך עשר אלף שקל."

בנאי: "עשרת אלפים?! בשביל להזיז חלון?"

קבלן: "אולי עשרים."

בנאי: "אין מצב, שכח מזה."

אשת הבנאי: "נו שמופי, אל תגיד לי שאתה רוצה לוותר עכשיו... אם לא נזיז את החלון אנחנו נצטער על זה." (תרגום לעברית: אם לא תזיז את החלון הזה, בכל יום למשך שארית חייך האומללים אני אסתכל עליו אגיד לך: אתה רואה את החלון התקוע הזה? למה לא הזזנו אותו? אמרתי לך שצריך להזיז אותו!)

בנאי: "יאללה תזיז..."

אני חושב שהבנתם את הנקודה.

הטירה

ובכן,

בפעם האחרונה שכתבתי, אמרתי שאציג בפניכם את התהוות הבית שלי. מאז שבק המחשב שלי חיים מסיבה לא ברורה (טוב נו, הסיבה די ברורה, הוא עבר התעללות קשה בידי תינוקת בת 9 חודשים), אבל לאחר מאמצים רבים הוא תוקן וכעת אני יכול לפרוס בפניכם את ביתי לעתיד.

אומרים שביתו של אדם מעיד על אופיו, אבל מה הכוונה בכך? שיש לי אופי של בלוק? אולי של יציקה? בכל אופן, הנה הוא ביתי (בערך):

אז מה יש לנו שם?

1. חדר בנות (עם הפרדה מספקת לבידוד רעשים מחדר ההורים)
2. חדר נוסף לגיל העשרה או כשיירצו להיפרד, (מה שייבוא קודם)
3. ממ"ד המשמש גם כמחסן עד שתהייה עוד מלחמה או שנוליד עוד צאצא, (מה שיבוא קודם)
4. "יחידת הורים" עם חדר ארונות ומקלחת (על מנת שלא יהיה צורך כלשהו לצאת מהחדר בעירום)
5. חדר מדיה לתת מענה לחנון הפנימי שלי
6. חדר שירות (שבו אשתי מעניקה לי שירות כביסה בעיקר)
7. חדר רחצה לבנות
8. מטבח \ פינת אוכל \ סלון (בסדר הזה: קודם מכינים אוכל, אח"כ אוכלים ובסוף נזרקים על הספה ומעכלים)
9. פרגולה (או כפי שאני רואה אותה, מקדש לגריל גז)

וזהו פחות או יותר. אשמח לדעת אם יש פסיכולוגים בין הקוראים שלי שיירצו לעשות ניתוח מעמיק של הנפש שלי בעקבות התכנון הזה.

על מה וויתרתי? על מזווה, על פינת משפחה, על חדר יוגה, על חדר והכי חשוב: על מדרגות.

מדרגות בתוך הבית זה עניין של אידאולוגיה. אני מכיר מישהו שצריך לעלות 2 קומות בשביל להגיע מהמטבח לחדר שינה. לי זה נראה תקלה בתכנון, אבל הוא גם טוען שזה מעולה מכיוון שזה מכריח אותו לעשות קצת כושר. אני מכיר דברים דומים מעולם המחשבים. אצלנו אומרים "זה לא באג, זה feature!"

נ.ב. לכל המתעניינים בפרטים החנונים של איך עשיתי את התמונה הזאת אז ככה:
1. אתם לא לבד, גם אני חנון.
2. בניתי את הבית בsketchup- שזו תוכנה חינמית ופשוטה לתפעול מבית גוגל.

קיר זה לא חבר

אוקי,

אז השגנו כבר מקום אליו אנו ניצוק את כל חסכונותינו ל-20 השנה הקרובות. עכשיו צריך להחליט – איזה צורה יהיה לדבר הזה?

כמובן שלא מחליטים החלטה כזו חשובה לבד אלא נעזרים באיש מקצוע שמכונה בארצנו "אדריכל". אבל האדריכל אינו יכול להחליט עבורנו, תפקידו הוא רק יכול לייעץ, או במילים אחרות, להסביר לנו למה הרעיונות שלנו מפגרים וצריך לאשפז אותנו. לכן, צריך לחשוב מה הן הבחירות המכריעות שחייבים לעשות בתכנון הבית על מנת שהאדריכלית תוכל לקבל התמוטטות עצבים בניסיון לממש את כולן. לדוגמא:

• חדרי שינה לילדים:
  
  • האם לכל ילד \ ילדה (כולל אלה בתכנון עתידי) יהיה חדר משלו \ משלה?
    או...
    האם אתם מסתפקים בחדר אחד לבנים, חדר שני לבנות וחדר שלישי לשאר הילדים?
    
  • האם חדרי הילדים יהיו קרובים לחדר ההורים על מנת שתוכלו לחוש אליהם לעזרה במהירות במקרה שהם רוצים לשמוע את "האריה שאהב תות" בפעם ה-17,358?
    או...
    האם הם יהיו בקצה השני של הבית על מנת שלא תוכלו לשמוע אותם מתאמנים במיטה בקפיצה לגובה והם לא יוכלו לשמוע אתכם מתאמנים במיטה בליצור להם שותפים לחדר.
    
• חדר שינה הורים (הידוע גם בכינוי המחמיא – יחידת הורים):
  
  • האם אתם מסתפקים כפי שעשו רבבות הורים לפניכם במקום למיטה, ארון ושידה?
    או...
    האם אתם רוצים גם חדר ארונות נפרד לכל הורה, מקום לשולחן לקפה של הבוקר ופינת אירוח למסיבות חילופי זוגות.
    
• ממ"ד \ חדר ביטחון נפשי:
  
  • האם אתם מסתפקים בגודל המינימום המחויב בחוק כי אתם גרים איפהשהו במרכז הארץ ואתם בטוחים ש"לכאן הם בחיים לא יגיעו"
    או
    האם אתם רוצים שהממ"ד יהיה מסוגל להכיל את כל המשפחה המורחבת למשך שבועיים כולל את הדודה שאתם לא ממש מחבבים אבל חבל לכם שהיא תחטוף איזה טיל.
    
• מטבח:
  
  • האם אתם רוצים להיות מסוגלים ל...
    ...
    אתם יודעים מה? מטבח זה נושא רגיש אצלי, נראה לי שאקדיש לו פרק נפרד.
    
• חדרי רחצה:
  
  • גודל החלל המוקצה לרחצה נגזר מאמצעי הניקוי היומי שלכם. האם הוא יהיה:
    מקלחת?
    אמבטיה?
    ג'קוזי (שתפעילו בדיוק פעמיים בכל החיים שלכם)?
    או שאתם לא בקטע של להתרחץ? (יש גם כאלה, אני לא שופט)
    
  • האם אתם מוכנים לכך שהאסלה והמקלחת\אמבטיה יהיו באותו החלל על מנת שלא יהיה חדר שירותים קלסטרופובי?
    או
    שאתם תפרידו בין השניים ולא תאפשרו בשום אופן לריח סורר מהאסלה לקלקל לכם את מאמץ הניקיון העצמי שעשיתם במקלחת.
    
  • האם אתם מייעדים שירותים נפרדים לאורחים
    או
    מוותרים על החדר הנוסף הזה ומסתכנים בכך שהאורחים יטיילו לכם ברחבי הבית בחיפוש אחר השירותים ("לא לא, תפנה שמאלה, שמאלה!") וישאירו לכם פצצת סירחון שלא תעלם שבוע.
    
• פינת אוכל:
  
  • האם אתם רוצים מקום להאכיל כל כמות אורחים שתגיע.
    או...
    שאתם מסתפקים במקום למשפחה המצומצמת מאוד ומוכנים בשעת הצורך לפנות את הסלון לטובת האכלת האורחים.
    
• סלון:
  בסלון לא השקעתי כל כך הרבה מחשבה. מבחינתי זה פשוט החלק של הבית שנשאר אחרי שמצאת מקום לכל הדברים החשובים. אבל שיקולים אפשריים הם:
  
  • האם אתם רוצים לבנות "מקדש" סביב הטלוויזיה ולהפוך אותה למרכז הסלון.
    או...
    שאתם חושבים שאתם מספיק שנונים ומרתקים לבדר את האורחים בכישורי הדיבור שלכם בלבד, ללא צורך באמצעי עזר נוספים כגון טלוויזיה.
    

עד כאן לגבי חללים סטנדרטיים שכל בית צריך (למרות שאם אתם ערפדים אז אולי אתם לא צריכים מטבח ושירותים - אני לא כל כך סגור על איך זה עובד אצלכם). מכיוון שהיום כמות הילדים הממוצעת במשפחה ירדה, וכמות המטרים הרבועים בדירה עלתה, התחילו להמציא כל מיני חדרים בעלי שימושים שונים ומשונים. לדוגמא:

• חדר משפחה (הידוע גם בכינוי הפחות מחמיא – פינת משפחה):
  זה חדר שנוצר בדרך כלל כאשר התכנון של הבית משאיר חלל שהוא:
  
  • לא מספיק גדול בשביל להיות סלון
    
  • אין לו חלון אז הוא לא יכול להיות חדר מגורים
    
  • הוא לא קרוב למטבח אז הוא לא יכול להיות פינת אוכל
    
  • הוא לא מספיק קטן כך שהיה אפשר לקטלג אותו כ"מסדרון" ולשכוח ממנו.
    לכן! בכינוס איגוד הקבלנים משנת 1987, הוחלט על מיסוד נושא פינת המשפחה והפיכתו לחלק בלתי נפרד מהדירות בישראל
    
• חדר מדיה:
  זוהי בעצם "פינת משפחה" עם טלוויזיה ורמקולים.
  
• חדר אורחים:
  חדר שינה לילדים שעוד לא נולדו או שכבר עזבו את הקן שבו יש לפחות מיטה אחת ללא שימוש. חדר זה הכרחי לזוגות שמרבים לריב, כי הרבה יותר נוח ללכת לישון ב"חדר האורחים" מאשר "על הספה בסלון".
  
• חדר שירות:
  פעם היו מכבסים באמבטיה. אח"כ המציאו משהו שנקרא מכונת כביסה, אבל משום מה זה נשאר באמבטיה. בשלב מסוים מישהו הבין שאין סיבה מוצקת להימצאות מכונת הכביסה באמבטיה והוציאו אותה לחדר אחר – להלן "חדר השירות"
  
• מזווה:
  חוששים מהמצב הגרוע ביותר? ממ"ד פשוט פשוט לא מרגיע אתכם? תוהים מה תעשו במקרה ותתקעו בבית לתקופה ממושכת ללא יכולת לצאת? חוששים מסגר מוחלט על ישראל?
  אל דאגה!
  בנו לכם מזווה, ובו תוכלו לאחסן מספיק אורז, אטריות ורסק עגבניות בשביל לשרוד שואה גרעינית!
  
• חדר עבודה:
  זה או חדר שינה שעדיין לא אוכלס בזאטוט או לחילופין "פינת משפחה" קטנה במיוחד שלא הייתם חושבים להושיב שם בן משפחה אהוב אז אתם שמים שם מחשב.
  
• מחסן:
  למה לזרוק כשאפשר לאכסן? בנו לכם מחסן ובו תוכלו לשמור את כל הגרוטאות חסרות הערך שלכם! כי לכו תדעו, אולי הטוסטר המקולקל שלכם יהיה שווה משהו עוד 100 שנה?
  

אני משוכנע שיש עוד חדרים לא סטנדרטיים (חדר יוגה, חדר תקשורת עם חייזרים) שקיימים בטבע, מי שמכיר כזה מוזמן לציין זאת.

עכשיו שהחלטתם מה יהיה בבית שלכם הגיע השלב לנסות להרכיב את הפאזל הזה במרחב המוגבל שעומד לרשותכם - ופה בעצם מתחילה הבעיה. אם הייתי כותב את הבלוג הזה מהחווה שלי במונטנה, כנראה שהייתי ממליץ על בית בגודל 1300 מ"ר עם מגרש כדורעף ובריכה מקורה, אבל בהינתן ואנחנו חיים באחת המדינות הצפופות ביותר בעולם, שטח המגורים העומד לרשותנו הוא משאב יקר. אז מתחיל מאבק ההישרדות של כל חדר מול החדרים השכנים שלו, ופתאום צצים כל מיני רעיונות:

• "אבל חייבים מקום לג'קוזי! אז נשים את הילדים במיטת קומתיים עם ארון צמוד ונעשה להם גם דלת הזזה לחדר שינה כך שלא נצטרך לשמור מקום לפתיחה של הדלת."
  
• "אבל חייבים שירותי אורחים! אז נעשה אותם צרים - בדיוק ברוחב של האסלה. גם ככה אין לנו חברים שמנים, וככה נשמור שאף פעם לא יהיו."
  
• איך אפשר בלי חדר ארונות? אני חייבת חדר ארונות! כן, גם על חשבון זה שלא יהיה סלון!"
  
• "אם נוותר על הקיר בין חדר השינה לחדר השירות אז נוכל לעשות כניסה מחדר השירות לחדר השינה של הילדים ואז לא נצטרך דלת לחדר ילדים וכך נוכל להפוך את המסדרון לחדר מדיה!"
  
• "אפשר במקום מדרגות לעשות סולם חבלים מתגלגל, וככה אנחנו מרוויחים עוד 10 מ"ר לפחות לפינת האוכל!"
  

פה מגיע תורה של האדריכלית להחזיר אתכם למציאות ולעשות וויתורים כואבים, או לבנות בית יותר גדול, שזה בדרך כלל לא אפשרי.
וגם אם כן, זה תמיד בא על חשבון הגינה: "מה?! זה לא משאיר לנו בכלל גינה! בשביל מה אנחנו בונים בית על קרקע? יכולנו כבר לגור ב 'מגדלי הסנוב' בקומה ה-19 ואז היינו חיים עם נוף לים ובלי נחשים!"

כך או כך הגורל שלכם הוא לבלות ימים ולילות בהזזת קירות מפה לשם בניסיון להגיע למבנה האידיאלי של בית חלומותיכם. בפעם הבאה, אציג בפניכם את התוכניות שיצאו לי אחרי שהבנתי שקיר זה לא חבר.

לקנות או לא לקנות – זו השאלה

והתשובה: ברור שלא!

מה השתגעתם? לקנות?! במחירים של הארץ?! הרי כולם יודעים שהמחירים של הנדל"ן בארץ זה בועה! אין מצב שמישהו ישלם כל כך הרבה! מי הפראייר שישלם מיליון דולר על דירת 3 חדרים מסריחה בדרום תל-אביב? דירה, אין, זה רק לשכור – חייבים לשכור. אבל מה? למה לשכור כשאפשר לקנות? בכסף של השכר דירה אתה משלם את המשכנתא, ונשאר בסוף עם הדירה, לעומת שכירות, שאתה משלם 20 שנה לאיזה זקנה פולנייה ובסוף נשאר בלי כלום.

אוי, כמה חודשים ארוכים ביליתי בשיחות כאלה עם כל בר דעת החל מהחיילים במילואים דרך השכנה האנטיפתית של הדודה ועד הגננת. לכל אחד יש את הדעה המוצקת שלו, אבל לשמחתכם הרבה, את כל המלל המיותר הזה אפשר לצמצם למספר אידיאולוגיות בסיסיות:

1. הקונה המאמין
   

   אדם זה מאופיין בכך שהוא מאמין בכל כולו שמחירי דירות זה דבר שרק עולה. תמיד. כמו משקל של נשים אחרי החתונה. מבחינתו זו אחת מאקסיומות היקום, ויש יותר סיכוי שהכבידה פתאום תפסיק למשוך ותתחיל לדחוף מאשר שהערך של הבית שלו ירד בשנקל. וחוץ מזה, למה לזרוק כל חודש כסף על שכירות במקום לשים אותו בדירה?
   

   לכן הוא יקנה דירה גם אם אין לו גרוש על הנשמה, המחיר של הדירה מנופח וההלוואה הכי טובה שהוא יכול לקבל זה בריבית של פריים + 17.5% ל-60 שנה.
   

   אם תשאלו אותו מדוע הוא מבצע מהלך כה פזיז וספקולנטי, הוא ישיב לכם בסיפור על הדוד\שכן\דוד של השכן\שכן של הדוד שקנה לפני 50 שנה בית ברעננה והיום הוא שווה פי 10... לפחות.
   

   משפט זיהוי אופייני – "קניית דירה זו ההשקעה הכי בטוחה שיש היום."
   

2. השוכר המתמיד:
   

   זה אדם אשר אינו נקשר למקום אחד. הוא נע ונד בארץ ויכול למצוא את ביתו בכל מקום בו שכר הדירה נמוך ובעל הדירה מזמין אינסטלאטור על חשבונו.
   

   בדרך כלל הוא ההיפך של הקונה המאמין, ומבסס את חייו על חישובים וטבלאות במקום על אמונה. הוא בטוח שעדיף שכספו יפרח וישגשג בשוק ההון במקום לקבור אותו בבלוקים ובטון של איזה בניין מתפורר.
   

   הוא גם בטוח שהוא יכול לשכור דירה הרבה יותר מוצלחת ממה שהוא יכול לקנות כי מחירי הדירות בארץ סתם מנופחים, ממש בועה.
   

   זה לא שהוא נגד קניית דירה באופן מובהק, הוא פשוט ממתין עם הקנייה לרגע המתאים.
   

   האסטרטגיה הזאת עובדת בדרך כלל עד שעוגן כלשהו (בדרך כלל עם חזייה וטבעת נישואין) מגיע ומקבע אותו למקום.
   

   אם תשאל אותו למה הוא לא קונה הוא יסביר לך שבמשכנתא משלמים בסוף פי שלוש מהמחיר של הדירה, ואם הוא ישקיע את הכסף בבורסה אז תוך 20 שנה הכסף שלו יהיה שווה פי 10... לפחות.
   

   משפט זיהוי אופייני – "למה לקנות דירה עכשיו? אני אקנה כשיהיה לי כסף והמחירים בשוק יהיה יותר טובים."
   

3. המקמבן:
   

   אדם זה מנסה להנות מכל העולמות. שנים של אינדוקטרינציה החדירו בו את האמונה של הקונה המאמין, אך הוא אינו מסוגל להתעלם לחלוטין מהפיתוי הכספי של השוכר המתמיד. לכן, הוא מחליט לקנות דירה, אבל דירה זולה, רק בתור השקעה. את הדירה הזאת הוא ישכיר ומשכר הדירה יממן את הוצאות המשכנתא, ככה שזה בעצם לא עולה לו כלום, אתם מבינים?
   

   ואיפה יגור המקמבן? בשכירות, כמובן! אבל בדירה איכותית, לא זולה...
   

   סוג אחר של מקמבן יחליט לקנות דירה רק עם משכנתא, בלי לשים שקל משלו על הדירה. את הכסף מהשכירות יעביר לכיסוי המשכנתא, ואת הכסף שלו הוא ישים בבורסה ומהרווחים ישלם את שכר הדירה שלו, כך שהוא מקבל גם דירה וגם לא צריך לשלם שכירות, הבנתם?
   

   לא? זה בסדר, גם הוא לא.
   

   משפט זיהוי אופייני – "תקשיב, אני לוקח את הכסף מ... שם אותו ב... מחזיר את ה... מה... אח"כ מוכר את ה... שם את הכסף מה... ב... ובסוף עוד נשאר לי עודף לגלידה."
   

4. מחפש המציאות:
   

   כמו הקונה המאמין, אדם זה מאמין שהמקום הטוב ביותר לכספו הוא בבלוקים ובטון. אבל בניגוד לאמונה האבסולוטית של הקונה המאמין, מחפש המציאות יודע שמאמונה בלבד לא צומחים דולרים בין הבלטות. לכן הוא נמצא בחיפוש מתמיד אחר המציאה המושלמת.
   

   יש לו פנטזיות על היום שבו הוא מוצא איזה צריף מתפורר על דונם של קרקע ברמת השרון ששייך לאיזה זקנה שנפטרה והיורש היחידי חי באוסטרליה ורק מת להיפטר ממנו. הפנטזיה בדרך כלל ממשיכה בזה שהוא מצליח לקנות אותו בגרושים (כי מה הוא מבין, האוסטרלי הזה?) בונה על זה וילה מטורפת וחי כמו מלך. יותר חשוב מהווילה עצמה היא הזכות לספר על המכה המטורפת שהוא עשה לכל מי שהוא מכיר \ הכיר \ יכיר \ לא מכיר אבל חייב לגרום לו לקנא.
   

5. הבנאי:
   זהו אדם אשר בדרך זו או אחרת הזדמן לידו מגרש לבנייה. זה יכול להיות כל אחד מארבעת הטיפוסים שמוזכרים לעיל, או אדם שהגיע למסקנה שהוא חי בחורבה וצריך להתקדם למאה ה-21 (זה בדרך כלל קורה כשמנסים להתקין את הפלזמה החדשה על הקיר בסלון והקיר מתמוטט).
   משפט זיהוי אופייני -
   "כמעט התגרשתי מאשתי בגלל הבנייה הזאת"
   

   
   

אז זהו, עכשיו אני מקווה שהבנתם שאני טיפוס מס' 5 (הייתי מס' 2, לידע כללי).

בנוסף, תוכלו מהיום לחסוך שעות יקרות מזמנכם על וויכוחי סרק על אידיאולוגית השגת הדירה בארץ. פשוט תוכלו להגיד:
- "הבנתי אותך, אתה טיפוס מס' 1, ולכן לא אוכל לשכנע אותך נגד משכון נשמתך לבנק אוצר השטן בשביל לקנות דירה."

בלוג הבנאי

שלום,

למי שמכיר אותי בתור "מהנדס על האש" צפויה הפתעה. אתם יושבים?

טוב נו, ברור שאתם יושבים, מי קורא בלוגים בעמידה? אולי איזה חנון מכור למחשבים שעומד עם לפטופ פתוח בתחנת רכבת, או משהו כזה.

אבל אני סוטה מהנושא... אני רוצה להכריז בזאת שאני, עידו "מהנדס על האש", עושה עוד דברים בחיים שלי מלבד צליית רקמות יונקים, עופות, ודגים על הגריל.

אני לדוגמא גם:

• שוטף כלים מדי פעם (אבל לא לעיתים תכופות מדי בשביל שלאשתי יהיה על מה לצעוק עלי).
  
• נוהג באוטו מפה לשם (ומקלל כל רגע כי הרכיבו אותו צרפתים אחרי סוף שבוע עם יותר מדי יין "בורדו").
  
• עושה מילואים (אבל לא יכול לכתוב על זה בגלל כל מיני סיבות שטותיות כמו בטחון המדינה וכאלה).
  
• מכיר את כל הדמויות ב"דורה" (ואפילו יכול לזהות כל פרק ע"י מבט חטוף במר מפה).
  
• בונה בית בישראל.
  

מה זה בונה? אולי השם החדש של הבלוג מטעה, אבל אין לי כל ניסיון בעבודת כפיים. המקסימום שאני יודע לבנות זה בלֶגוֹ, וגם זה עם עזרה מהבת שלי. לכן כשאני, כמו כל מהנדס הייטק אחר, "בונה" בית, אני בעצם משלם להרבה אנשים אחרים שיעשו את הכול במקומי. אכן, אין כמו עבודה עברית!

אז אם אני בעצם לא עושה כלום בעצמי, על מה לעזאזל יש לרשום (חוץ מהצ'קים)?

ת'אמת, לא יודע.
אולי באמת אין - ולא יהיו – דיווחים מרעישים?
אולי כל הבלוג הזה יהיה שעמום אחד גדול?
אולי כשעץ נופל ביער ואין מי שישמע אותו הוא כן עושה רעש?

מי שרוצה לדעת מוזמן להישאר עם הבלוג עד שאני מקבל את המפתח.

נ.ב. לכל מי שציפה למצוא בלוג רכילות עסיסי על משפחת בנאי המורחבת, אני מתנצל מראש.